הלב שלי.

לפעמים אני מנסה

לפתח אגו

לחכות שהוא יפנה

שהוא ייכתוב

הופכת לבלתי נראית

מקווה שאולי ירגיש בחסרוני

שיחפש, שייזכר, שיישאל

אבל זה אף פעם לא קורה

אני בלתי נראית

גם כשאני נוכחת

אז תוהה, מה הטעם?

עדיף שאשאר נאמנה לעצמי

לחטוף את הסטירות

לכאוב, להרגיש, להתאכזב

ולקוות שיבוא יום

ואצליח להרים את הראש

ושלא אצטרך להתחבא אל הכלים

בתקווה שמישהו ישים לב אליי

בתקווה שאצליח לראות את עצמי.