לפני שנתיים. יום שלישי, 3 בדצמבר 2024 בשעה 3:21
אבל מהסוג הטוב
החכם, המעניין
המסקרן, המלמד
לוחמה שגורמת לגלגלים של המוח
להסתובב, בחופשיות
בלי חריקות.
הוא בא והולך
כמו רוח רפאים
לא משאיר עקבות
וכשהוא חוזר, זה מרגיש
כאילו מעולם לא עזב
ושום דבר לא השתנה.
לפעמים תוהה
איך הוא מצליח
לקרא אותי, לנבא את התגובה
כמעט.
יודע איפה ללחוץ, בעזרת המילים
הנכונות, החכמות ספק מתחכמות.
מעולם לא נפגשנו
הגופות שלנו לא נגעו
ואני מרגישה את המתח ששורר
במהלך השיחה
הוא יותר מאופק לכאורה
שומר על המסתוריות, על השליטה העצמית
ואני בלי להתכוון, לתכנן
מתמסרת למילים שלו
תוהה לכוונותיו
מאמינה, סומכת, בוטחת
רוצה להסתכל בעיניים, להשיר מבט
לקוות שיעלה חיוך על פניו. חצי, חיוך.
מפנטזת על איך ירגיש העור שלו על שלי
איך יחווה אותי, מבחוץ
מבפנים.
הוא ביקש שאכתוב
כשיהיה לי זמן.