סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנתיים. יום רביעי, 11 בדצמבר 2024 בשעה 14:06

הוא תמיד מגיע

בבוקר באמצע הדרך

לעבודה, בפקק תנועה

כשהכל עומד, לא זז.

 

מרגישה את

המחנק בגרון

העיניים מתמלאות בדמעות

וגם ככה קשה לראות

 

אני משחררת

בוכה

אבל בשקט

למרות שיכולה

רוצה

לצרוח את נשמתי

 

להתחנן, אם יש מי

ששומע, אולי מקשיב

שהכאב הזה יפסיק

שהמועקה תשחרר

שהאוויר ייכנס וייצא

בחופשיות.

 

זה יקרה

זה חייב לקרות

אני בדרך לשם

 

הדרך ארוכה ומפותלת

אני נופל וקם נופל ו...

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י