הלב שלי.

אני מותשת

מהמרדף הזה

שנראה שאין לו סוף

שיימשך לנצח

הכל מסובך

ונמאס.

הכל עטוף

במסווה של "כבוד"

במסווה של "אגו"

מי יפנה למי

ובאיזה נוסח נבחר

מתי יענה ואם בכלל

הצורך הבלתי פוסק

לחום, מגע, חמלה

קצת אהבה לא תזיק

הצורך בחיבוק

בלהרגיש לב פועם

קרוב לחזה

הכל קשה

הכל מזוייף

הכל מלא במסיכות ושקרים

אנשים קטנים

שמתחבאים מאחורי

מילים גדולות

ורק אני הטיפשה

עדיין חולמת ומדמיינת

שהסוף יהיה טוב

כמו באגדות