הלב שלי.

הרבה קורה בימים האחרונים

חתיכוש מהבר מנסה אבל מבטל

באותה הנשימה

עד שמצליח לשכנע אותי

לבוא אליו לזיון מהיר

מלוכלך, מטונף 

שאחריו מגיע חיוך לא רצוני

ותחושת סיפוק מענגת.

החיזור הספק מקריפ

ספק מעורר השתאות

עבד.

והבחור שפגשתי בבר 

ענה לי סוף סוף

ביקש תמספר שלי

אפילו דיברנו וסיכמנו

שניפגש לדרינק

סך הכל אני אמורה לחייך

להישען ולאפשר לעצמי לנשום

לחייך קצת

להגיד לעצמי שאולי אני כן

שווה ומעניינת

אבל אז המחשבות עליו

על ההוא שיש לו חתיכה מהלב 

משתלטות על כל ה"טוב" הזה

והעצב מתפרץ ומבטל הכל

והדמעות שורפות לי את הפנים

והקטנה שואלת: "אמא, למה את בוכה"?

וכל מה שבא לי לענות לה:

"כי אמא מטומטמת, מקווה שלא תגדלי להיות כמוני"