לפני שנתיים. יום רביעי, 29 בינואר 2025 בשעה 13:10
זה התחיל בלילה
כשהוא יצא בהצהרה:
"את לא נותנת לי כלום
ואני כלכך רוצה אותך
כל הזמן"
(למתקשי הבנה: "מאמי, אני חרמן, בואי נזדיין)
שלושה שבועות
של שתיקה רועמת מצידו
שלושה שבועות
בהם נשכתי שפתיים
שתקתי גם אני
שיחקתי את המשחק
ספגתי בשביל הקבוצה
אתה לא תגיד לי שאני
אני! אני!
לא נותנת לך כלום.
לא לא ולא.
נרדמתי.
היום היה מלא אמוציות
בכי, לחץ בחזה
כעס
עצב
פחד
לא פשוט לעזוב
מקום עבודה אחרי
17 שנה.
התלבטתי אם לסמס
לחתיכוש
אבל אפילו לזה
לא היה לי אנרגיות
מצד שני
כתבתי לו עכשיו
הצעתי את מחר
קרא
לא ענה
נראה.
קשוח
הכל פאקיניג
קשוח.