במשך יומיים רצוף
הוא כתב לי
הדייר של הלב
ההתכתבויות נמשכו שעות
משעות אחר הצהריים
עד שניה לפני שעלה לבמה
ובשניה שירד ממנה
כתב לי
והשיחה חודשה
עד שאמרנו לילה טוב.
זה הרגיש כמו פעם
חופשי, זורם, מצחיק
סקסי, עמוק, ציני, הזוי
הכל מהכל, הכי פתוח
מישהו זר שיקרא את השיחה
יקבל סחרחורת
וזה היה לי נעים
עברו שוב כמה ימים
של שתיקה
הוא לא כתב שוב
אני לא כתבתי לו
אבל
ביום שישי אראה אותו
הוא גם יראה אותי
אני יושבת קרוב לבמה
לא יודעת מה לעשות
לכתוב לו? ואז מה?
סביר להניח שיישמח
אבל
1. יכול להגיד שהבנות שלו איתו
2. יישמח ונגיד שלום מהוסס, קליל, קצר
כשהוא לא מרגיש בנוח כי "כולם מסתכלים"
לא חושבת שמפגש קצר קליל
שכזה יטיב איתי
זה כמו לתת לאדם רעב
פירור לחם
ולאכול לו המבורגר שלם
מול הפרצוף
**זהירות חפירה קלה**
חשבתי לכתוב לו:
"אחכה לך בחוץ, נעשה סיגריה/שאכטה/ שורה? אלווה אותך לאוטו נקשקש שתי דקות?"
אבל מרגישה שיש וויב קצת לוחץ שעולה מהכתוב
חשבתי אולי לא לכתוב כלום, הריי הוא יראה אותי.
לצאת בתום ההופעה, לחכות כמה דקות ואם ייכתוב לי איפה אני? או משהו בסגנון
אכתוב שמחכה לו בחוץ, מעשנת סיגריה ושיבוא כשיסיים לקבל ואלווה אותו לרכב.
אבל אם לא ייכתוב?
או ייכתוב כשאהיה בדרך הבייתה? (לא אחכה שם לנצח למקרה שייכתוב)
האם לגיטימי להגיד לו ששלום קליל לא מספק אותי אחרי כלכך הרבה זמן שלא נפגשנו? או שזה יעכיר את האווירה?
למה אני עושה הכל מסובך? שאלה אבריל לאווין.