הלב שלי.

אני מעדיפה להרגיש

מאשר לתהות מה היה קורה אם.

פגשתי את הדייר של הלב

לא נפגשנו מאוגוסט

הפרפרים רקדו לי בבטן מהתרגשות

והוא התנהג כאילו נפגשנו אתמול

גם אחת מהחברות שלו

הייתה שם

הוא התעלם ממנה לגמריי

בקיצון שכבר מרגיש לא אמין

התחבקנו החלפנו חצי משפט

אמר שייכתוב לי עוד כמה ימים

התבאסתי, 

קיוויתי שאולי גם ייתרגש לראות אותי

שזה לא ירגיש כלכך סתמי וחסר משמעות

אני לא באה אליו בטענות

רק כלפיי עצמי

קשה לי ככה

עם הפער בין "שיחה לשיחה"

עם העובדה שלא נפגשים

גם אחרי כלכך הרבה זמן

הוא כאילו חושש ממה שיקרה ביננו

שיקרה משהו מיני

וזה ייפגע בחברות שלנו

הוא זה שחוזר

שכותב שוב

למרות שלא עונה

וכשמחליטה לעשות צעד

כמו היום

אני מבינה שזה חסר טעם

זה

חייב

להיגמר

שבתשלום