הלב שלי.

חזרתי בשלוש וחצי לפנות בוקר

מלאה במשני תודעה

חרמנות מלראות את חתיכוש

וכמו נר חנוכה, אסור לגעת

התפשטתי בסלון בשקט

ופתאום קלטתי

את ההשתקפות שלי

במסך הטלוויזיה.

הרבה זמן שלא הסתכלתי על עצמי

אומנם בראש לא צלול

אבל אני זוכרת שעברה המחשבה

וואלה... לא כזה נורא.

אני לא כזאת נוראית.

אולי משהו מתחיל להשתנות

אולי זו העייפות

אבל זה עשה לי נעים

גם אם לקצת.