הלב שלי.

אני חולה

החולי לא מרפה

הנפש כבר לא יכולה להכיל

אז הגוף מתחיל לשאת בנטל

יש רגעים שמחים

רגעים של אושר אמיתי

של שמחה

של אהבה של ילדים

של מוסיקה של פעם

של חברים 

אבל אז יש רגע של שקט

של לבד

והעצב משתלט ומשכיח הכל

הוא חסר רחמים

הדייר של הלב גמר אותי

אני נגמרתי

מסתכלת על בעלול

על הילדים

הדמעות זולגות על הלחיים

שורפות

ושואלת את עצמי

על מה אני בוכה

על מי אני בוכה

אף פעם לא חוויתי קשר כזה

קרוב, כן, אמיתי

שמישהו "כמוהו"

"בוחר" בי

אבל אין אמת בעולם

אין שום דבר קדוש

הכל מזוייף

ספוג אינטרסים

מה שלא משרת את הצורך 

האישי

הפרטי

מה שדורש טיפה מאמץ

לא רלוונטי

וממשיכים לדבר הבא

ורק אני עומדת במעגל

ומביטה סביבי

מושיטה את היד