אני מכירה את עצמי
מזהה את ההרגשה
זו שלכאורה, משרה עליי שקט
כאילו "קיבלתי מנה ממנו"
ונכון לעכשיו אני שבעה
התקיימה תקשורת ביננו
זה ממלא אותי כרגע
גם אם בתובנות ומסקנות
גם אם בכאב וצער גדול
אבל השובע יידעך עם הזמן
זה מה שקרה בשנתיים האחרונות
דיברנו-"שבעתי'- נתק- איפוק
ואז אני כותבת לו
כש"הרעב" כבר בלתי נסבל
אבל אני חייבת לשנות את ההרגל הזה
את הוויתור בגלל דחף רגעי
אני חייבת לזכור
כבר שנתיים שאני נלחמת
מנסה להבין
לסיים יפה
והוא "לא נתן לי ללכת"
הוא הריי מכיר אותי
ויודע בדיוק איפה לגעת וללחוץ
אבל בשיחה האחרונה
הוא עבר גבול
הוא זילזל בי
זילזל ברגשות שלי
זילזל במילים שכתבתי לו
"מיותר" להתייחס.
מ י ו ת ר
אני סמרטוטה מולו
אין ספק
אבל אני סמרטוטה של הביוקר
ואליי הוא לא יתייחס ככה
דווקא אליי
שאני יודעת שמבפנים
הוא רקוב
שהכל הצגה כלפיי חוץ
אני יודעת לאן ולמי הוא חוזר בלילה
ואת מי מזיין ביום
אז את זה. את זה אני חייבת לזכור
הוא לא ייתנהג אליי ככה.
לא מוכנה.
לא יכולה להרשות לנפש שלי