לפני שנה. יום ראשון, 15 ביוני 2025 בשעה 8:03
כשחיה פצועה
היא תוקפת את מי שמתקרב
מנגנון הגנה שפורץ ממנה
היא הרי מתה מפחד
כואבת
חוששת
מדממת
חסרת אונים
ככה התעוררתי היום
אחרי מעט מאוד
"שעות שינה"
התעוררתי דרוכה
עצבנית
אפס סבלנות
אפס יכולת הכלה
מחפשת איפה לפרוק
שיחררתי צעקה על הילד
רבתי בהודעות קוליות
עם הטרח הזקן
בבניין שהחליט שהוא "השריף"
צעקתי על אבא שלי
התרגזתי שהקטנה
התיזה קצת יותר מידי נוזל ניקוי
ועכשיו אני מתבוססת
בהלקאה עצמית
שהגזמתי
שלא הצלחתי לנשום
לספור עד עשר
או כל שיט אחר
שאמור לשלוט באימפולסיביות
שלי, שבי.
קשה פה
קשה לכולם
כל אחד ואיפה שזה
"תופס" אותו
כל אחד ואיך שזה
משפיע עליו
אין לי מחסומים
אין לי עצם בלשון
כשזה נשבר בי
זה נשבר
נזכרתי בשיר של מישהו מפעם
"אולי זו רק תקופה
ושוב יבוא השקט
כנוע ומסור"
שמרו על עצמכם.