הלב שלי.

הקטנה אצל חברה

בעלול ישן

הגדול בעניניו

מוצאת את עצמי חסרת מעש

והלחץ בחזה מתגבר

הדמעות זולגות

ושורפות את הפנים

שגם ככה נפולות

ואני דוחפת את הראש לכרית

שלא ייראו

שלא יישמעו

ואני בוכה

מתפללת שהכאב יעבור

שהבכי ישחרר קצת

שאחרי הסערה

האוויר ייכנס לריאות

שאוכל לפקוח את העיניים

גם אם נפוכות, גם אם אדומות

ושארגיש טיפה

טיפה יותר טוב

אבל הבכי כבר לא עוזר

הנפש חסינה לו

היא כבר לא מתרגשת מהדמעות