הלב שלי.

אני מדחיקה

בוחרת שלא להתמודד

לשים את הכל בצד

ולהתנהג כאילו כלום

כאילו אני לא מובטלת

כאילו אנחנו לא מאית השניה

לפני החופש הגדול

כאילו אני לא מרגישה

שאני "האישה הכי בודדה בעולם"

כאילו הלב שלי

לא מרוסק, מפורר

לגרגירי לב קטנים

כאילו הנשימה לא כבדה

אני מדחיקה

זה מחזיק יום, יומיים

לפעמים גם שבוע

ואז הכל מתפוצץ 

אני כועסת

מתוסכלת

עצובה

חרדה עד מוות

מחוסר השליטה שהגעתי אליו

ובוכה

בוכה את נשמתי

בשקט

שלא יישמעו

שלא ייראו

שלא אפריע

וחוזר חלילה