הלב שלי.

אני זזה הצידה

בלי לשים לב

או עם תשומת לב

לא שמחפשת להיות

באור הזרקורים

או במרכז העניינים

אבל זו הרגשה נוראית

שחוסר הבטחון

צובע הכל

אני מקטינה את עצמי

לא באמת מציבה גבולות

וכשמציבה

זה הופך ללא טבעי

לא אותנטי

אני לא מתמסכנת

ולא מרחמת על עצמי

אני פשוט אף פעם

לא הייתי

כנראה שלעולם לא אהיה

זו שמציבים גבולות עבורה

שאמורים להיות טבעיים

ברורים

תמיד אני אעמוד בסיטואציה

תוך כדי תנועה

אבל בקטן

אציב את עצמי כשחקנית משנה

כתפאורה, קישוט

בהצגה על החיים שלי

יש לי רק אל עצמי לבוא בתלונות

על חוסר עמוד השידרה

על חוסר הבטחון

על חוסר האמונה שלי בעצמי.