לפני כחצי שנה. יום ראשון, 7 בספטמבר 2025 בשעה 9:37
ואולי הוא לא אשם בכלל
אולי זה החינוך שקיבלתי בבית
שתמיד צריך להתיישר על פי הרוב
על פי החזק שקובע את הקצב
לפעמים זו אני
לרוב לא.
הוא שולט בי
בין אם בידיעה או חוסר ידיעה שלו
הלב שלי קשור באצבעות שלו
כמו בובה על חוט
המחשבות שלי מלאות בו
והוא..הוא..האפס המאופס הזה
נהנה מכל רגע
השקט שלי לא מעיר אותו
לא מדיר את שלוותו
השקט שלו מטריף לי את הדעת
משחק לי בלב
והוא יודע
ואני יודעת
לא מפנימה
לא מבינה
לא מרפה
חוזרת לעוד סטירה
לעוד בוקס בבטן
שוב
ושוב
ושוב
סעמק