הלב שלי.

סמים זה כיף

נקודה.

הריחוף

תחושת העירפול

העיניים שמתקשות להיפתח

נשיפת העשן

או הסנפת השורה

האקט הוא כיפי

אבל כל עליה והקוץ שבה

אני אחרת

אני לא אני

עם הדייר של הלב

אני הופכת מסוממת

גם כשאני סאחית לחלוטין

אני מבולבלת

אני מתרגשת

מתאמצת להיראות מעניינת

אבל בסוף יוצאת סתומה

כמו אחרונת הגרופיות שלו

שמתחנחנת, מחמיאה

שותקת

והוא יודע

הוא יודע!!

משחק בקלפים שאני חילקתי לו

קלפים שמקנים יתרון עליי

גם לי יש קלפים, חזקים יותר, משמעותיים

אני הכי חזקה בעולם

והוא יודע

הוא יודע

ועדיין

אני חלשה

אני עיוורת

אני כלום

לא נושמת עד שכותב

כשכותב, כמו משב אוויר

שנכנס לריאות

מרגישה את הפנים

רפויות

והשיח מסתיים

ואז, הקוץ של העליה?

דוקר שוב ושוב ושוב

אני מחוררת כבר

הלב, הנפש נוזלים

וחוזר חלילה

אני גם

יודעת

אני יודעת

וזה מה שהכי כואב