סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני כחצי שנה. יום שישי, 17 באוקטובר 2025 בשעה 2:38

היה יום קשוח אתמול

הדייר של הלב כתב לי

סיפר שהתרגז על אחרת

שאיחלה לו מזל טוב באיחור

ואני, הגבתי בציניות: 

"לפחות השקיעה בברכה?

ותתנחם, יש לך אותי"

הוא פחות אהב את התשובה

כעס עליי

אמר שמתחרט שסיפר

שאני לא קולטת אותו

אמרתי:

"אני מהמרת שהייתי הראשונה

שאיחלה לך מזל טוב (כתבתי בדיוק בחצות)

השקעתי, חשבתי, רק כדי שתחייך

ובסוף אתה זוכר את מי ששכחה"

 

כמובן שביטל אותי ואמר שוב:

"את לא קולטת את הנקודה

לא לגבי האחרת ולא לגבייך"

 

לא וויתרתי, לפחות ניסיתי

אמרתי שזה לא מגיע לי

לא מבינה איך נוצר הקצר בתקשורת

ואת פשר התגובה

 

קטע את זה ואמר דיי נגמר מאחורינו.

 

הלב שלי על 20000 

מתנצלת, על אי ההבנה

הוא כמובן ענה שהכל בסדר

 

הלב שלי לא נרגע

כמובן שכתבתי לו שוב

שאני מקווה ש"נעבור את זה

שזה לא ישאיר "עקבות"

ביקשתי שלא יביע חרטה

אחרי שמספר לי משהו

למי נספר אם לא אחד לשניה

 

"את עושה ענייין כשאין ממה

לא התכוונתי לגרום לך להרגיש רע

ויודע שגם לך לא הייתה כוונה רעה כלפיי"

 

אמרנו לילה טוב.

 

אני שוב נופלת לשם

נמסה

מתבלבלת

מתרפסת

מתחננת

סעמק! סעמק! סעמק!

למה??????? 

אין לי טיפת אמפתיה לעצמי

הרווחתי ביושר את התחושה

את ההבנה

שאני כלום בעיניו

הוא לא רואה אותי

לא משנה כמה אנסה לבלוט

אני כלי הכלה לסודות שלו

לשריטות שלו

כי אני לא שופטת

כי אני לא מבקרת

כי אני פאקיניג

סתומה!

 

"יום אחד זה יקרה

בלי שנרגיש

משהו ישתנה

משהו יירגע בנו"

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י