הלב שלי.

אני תולה בזה את כל התקוות

אני מאמינה בזה בלב שלם

שיום יבוא, שהרגע יגיע

בו ייכאב לי מספיק

כדי לסגור את הלב

לפקוח את העיניים

לתת קול להיגיון הבריא שלי

לסגור את הסיפור

של הדייר של הלב

אני גורמת לעצמי סבל, כאב

אני מכריחה את עצמי

לצפות, להתאכב

אני מקטינה את עצמי

מכערת את עצמי

ועדיין

לא מסוגלת להפסיק

הציפיה שמשהו יישתנה

הכמיהה

התקןוה

אבל במקביל

מקווה גם לטוב בשבילי

מקווה שאצליח לקום

מהבור הזה שכל פעם 

אני חופרת עוד שכבה

יגיע היום שאהיה מספיק אמיצה

אסור לי לוותר