לפני כחצי שנה. יום שני, 8 בדצמבר 2025 בשעה 6:39
אני משתדלת לשמור
על תחושת השלמות
שבהחלטה שקיבלתי
לא לפתוח את ההודעה
לא לקרא אותה
"זר לא יבין" כמה זה משמעותי
בשבילי
עבורי
לי
שאני? אני? טוש
לא תגיב לדייר של הלב
במשך 4 ימים שלמים
אני לא האמנתי שאצליח
לא בלי תחושת אשם
שתצליח לחדור
בין הסדקים של הלב
וכמו שיהורם גאון או הראל סקעת
אמרו: "הנני כאן"
(תלוי בגיל הקורא.ת)
אני מזכירה לעצמי
את התחושה אחרי כל התכתבות איתו
את העצב
את העצבים
את פעימות הלב
את גל החום שהיכה בי
את הבושה, את המבוכה
שבלי להגיד הרבה
הוא אמר: "את חסרת חשיבות"
בנתיים אני עומדת בהחלטה
"ומה יהיה מחר, אין איש יודע"