סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני חמישה חודשים. יום רביעי, 25 בפברואר 2026 בשעה 18:51

הגיע יום ההופעה

היה ספק מאוד גדול

אם ינגן בה

אני יושבת בשורה חמישית, באמצע

האורות כבים, אני עוצמת עיניים

פוקחת אותן בצליל הראשון 

והוא שם

הלב על 2000 ואני לא משירה מבט

לא מעזה להסתכל לכיוון שלו

רק שחלילה המבטים לא ייפגשו

הוא ראה אותי. אי אפשר היה שלא

קמתי, רקדתי, נהנתי בטירוף

וממש לקראת סוף ההופעה

אומרים שהוא צריך לתפוס טיסה

והלך. נפל לי הלב. מודה.

הוא לא כתב לי

קיוויתי

כתבתי אני, אחרי שעה

הודעת פרידה שהסתיימה ב:

"לא אטריד אותך שוב, להתראות"

הוא הגיב: "שרוף עלייך"

ולי נשרף פיוז במוח

כתבתי לו אחרי כמה שעות 

(בידיעה שטס לניו יורק)

"שרוף עליי כי הקלתי עליך? שרוף עליי כי..מה? תסכים להסביר?"

הוא לא הגיב

למחרת כתבתי לו

"התעלמות מבאסת ממש"

לא הגיב

אחרי יומיים כתבתי לו

"אתה לא חייב להסביר, תתעלם זה קל,

אוהבת, תמיד. להתראות"

 

לא הגיב, ספק אם בכלל קרא.

 

אין לי מנוח, הוא משחק בי כמו בובה על חוט

מה זה "שרוף עלייך" מה אפשר להבין מתגובה שאין דרך לקשר אותה למה שכתבתי.

וההתעלמות... ממני? ככה? מעולם לא קרה

ואני קצת מתחרפנת

וזה מעליב 

ובעיקר לא מכבד

אני מנסה

להישאר חזקה

להזכיר לעצמי שאני שווה

שאני יודעת איזה חיים עלובים יש לו

 

ועדיין, הייתי נותנת הרבה כדי להחזיר את הזמן לאחור

ולהיות כמו אז... רק עכשיו

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י