הלב שלי.

כנראה שאם אחזור בזמן

ואפשפש בפוסטים הקודמים

אמצא משהו דומה

זה מפחיד שבמשך כלכך הרבה זמן

אני לא מצליחה לשחרר

אני לא מצליחה להשתחרר

אני מפחדת לגלות מי אני

בלי להתעסק בו

בלי לחשוב עליו

בלי לתהות

מה שיותר מפחיד

שהכל ידוע

הכל ברור

אני הפכתי את עצמי

לבובת סמרטוטים על חוט

והוא מושך כשמתחשק לו

אם מתחשק לו

כמה שמתחשק ואם בכלל

ואני מחכה

מצפה

מייחלת

לעוד פירור חסר משמעות

אני מפחדת מעצמי

ממה שנשאר לפחות