הלב שלי.

ואני מרגישה

כל שעה

כל דקה

כל שניה

הוא מעלה סטוריס

מהחופשה

תמונה של אז והיום

ואני האפסה

מחכה

לא נושמת

בוכה

מתייסרת

עצבנית

חסרת שקט

וכבר לא יכולה לזייף

וזה לא פייר

וזה חרא

וזה מטופש

וזה בידיים שלי

"צריך לדבר, אבל לא עכשיו"

ואני מטומטמת

במקום לחסום

לא לחכות

להקדים את המאוחר

להתחיל להתאבל

כדי להיבנות מחדש

אני נותנת לו את הזכות

לרסק אותי

לאט לאט

חתיכה חתיכה

אני קטנה ופחדנית

טיפשה וחלשה

אני עצובה

אני בודדה

אני מול עצמי

ועצמי כבר גם איבד תקווה

קשה לי

צריכה חיבוק

חמלה

נחמה

אבל זה לא באמת יעזור

אין תקווה

זה המצב

ואין לי מה לעשות

מלבד להתבוסס בו