|
|
|
סוף סוף יש לי “me time”
אז אני הולכת קצת להשתעשע עם עצמי
אז התחרות הולכת ככה:
כל אחד/ת שולח/ת בתגובות למטה את הלינק לסרטון סקס הכי מוצלח לדעתו/ה
והמנצח/ת יוכתר בתגובות 👏🏻👏🏻👏🏻
*ככה לכולנו יהיו סרטונים שווים בהשג יד 😁 שמחתי לעזור
אני מאוד מאוד רעבה, ומאוד מאוד עייפה, ואני חייבת סושי עכשיו!
ואני רוצה שמישהו יאכיל אותי. אני יודעת שאני מפונקת קטנה אבל אני באמת עייפה וחייבת שמישהו ידאג לי ויאכיל אותי 😞
קראתי את הפרופיל שלך ואת הבלוג, ואני אומר לך…
״אני האחד שלך״
״אני המושלם שלך״
״את מתאימה לי בול״
״את נבראת בשבילי״
מסתבר שנבראתי לך ולעוד 1000 כמוך
אני שלמה המלך מסתבר.
שמישהו ידביק אותי לקיר, ישים אצבע על הפה שלו, ויגיד לי
שקטטטטטט… תיהי בשקט!!!!!
מה ?
מה הקטע שם?
אחד מגיב, השני מושך את הציטוט שלו ומגיב לו על התגובה, השלישי מושך את הציטוט של הראשון והשני ואז השלישי והרביעי.
הלו??? מה הולך שם????
יש גבול למה שבחורה עם הפרעות קשב וריכוז יכולה לשאת!
מכירים את זה שאתם מאוננים. גומרים.
ואז אומרים לעצמכם, איכס פאק!!!
מה זה היה הגועל נפש הזה??
אנשים מתים, משפחות מתאבלות על יקיריהם, נשים שנשארו לבד עם ילדים ללא אבא, ילדים חטופים בעזה, ואני…… כל מה שמעניין אותי זה שאני כל היום עם הילד הצרחן שלי בבית, בניסיון נואש למצוא לו גן חדש. והעובדה שכל הבית שלי מלא בלאגן שאני לא מצליחה למצוא זמן לארגן , ואני הבחורה הכי מסודרת ונקייה בעולם!!!!!!!
מרגישה שיוצאות לי קרניים כבר!!!!! 😫😫😫
ויש לנו עוד כמה בעיות שצריכים לטפל בהם שלא אכנס אליהן.
די די באמת אני חייבת להתאפס על עצמי. לא מסוגלת יותר. מרגישה שאני רק מחכה שהימים יעברו כאילו שמחר יקרה איזה קסם והכל יסתדר.
שמישהו פשוט יבוא ויציל אותי.
כשאני מריצה בראש אחורה זכרונות ונעצרת בכל מיני פרקים בחיי, אני מרגישה שכל פרק לא קשור למשנהו, ומי זאת בכלל הבחורה שמשחקת שם בתפקיד ראשי.
הרצתי אחורה לתקופה שגרתי בלגונה ביץ׳ בשביל קצת אסקפיזם.
אככ לגונה ביץ׳, איזו תקופה. לא ניתן להעביר את הריח של הים שאת מפיצה, הריח של החופש. כל כך קסמת לי. הסמטאות המשגעות, כוס הקפה הקבועה מסטארבקס, והגלריה המפורסמת של Kush, שלימים אפילו התקשקשנו קצת אני והוא באינסטגרם. החנות האורגנית שנכנסתי אליה בכל יום בכדי לרחרח את המוצרים הטבעיים. (שהיום אני כבר רוקחת אותם בעצמי). והשחפים. כמה שחפים יפיפיים.
כמה שהייתי מחוזרת בזמנו. אני לא אשכח שפעם אחת ישבנו אני וחברה בבר המפורסם למעלה. והתיישבו לידי שני גברים משני הצדדים, בצד אחד הבעלים של הבר ובצד השני דוגמן בשם אוסטין ****. לאמריקאים אין גינונים ולא אגו, הם פשוט נלחמו עלי שם על הבר, כשכל אחד מהם מנסה להסב את תשומת ליבי. לאחר מכן יצאנו מהבר אני והחברה למקום אחר, ושניהם פשוט באו אחריי. פשוט כל אחד הלך מצד אחר שלי. זה היה ערב מטורף. בסוף חיפפתי את אחד מהם (לא אגלה מי) ועם השני עליתי שיכורה עד כלות למוסטנג המפוארת שלו, ודהרנו בעליות ההר של לגונה ביץ׳ כמו מטורפים.
כל כך מתגעגעת לתקופה הזאת. כמו חלום קטן בתוך תיקיית הזכרונות שלי, שמזכירה לי ימים קסומים בתוך כל הכאוס.
שיר ברוח התקופה ההיא.
באחד הקליפים שלה (לא בנוכחי) מסתתר אוסטין.
תהנו❤️
