כשאני מריצה בראש אחורה זכרונות ונעצרת בכל מיני פרקים בחיי, אני מרגישה שכל פרק לא קשור למשנהו, ומי זאת בכלל הבחורה שמשחקת שם בתפקיד ראשי.
הרצתי אחורה לתקופה שגרתי בלגונה ביץ׳ בשביל קצת אסקפיזם.
אככ לגונה ביץ׳, איזו תקופה. לא ניתן להעביר את הריח של הים שאת מפיצה, הריח של החופש. כל כך קסמת לי. הסמטאות המשגעות, כוס הקפה הקבועה מסטארבקס, והגלריה המפורסמת של Kush, שלימים אפילו התקשקשנו קצת אני והוא באינסטגרם. החנות האורגנית שנכנסתי אליה בכל יום בכדי לרחרח את המוצרים הטבעיים. (שהיום אני כבר רוקחת אותם בעצמי). והשחפים. כמה שחפים יפיפיים.
כמה שהייתי מחוזרת בזמנו. אני לא אשכח שפעם אחת ישבנו אני וחברה בבר המפורסם למעלה. והתיישבו לידי שני גברים משני הצדדים, בצד אחד הבעלים של הבר ובצד השני דוגמן בשם אוסטין ****. לאמריקאים אין גינונים ולא אגו, הם פשוט נלחמו עלי שם על הבר, כשכל אחד מהם מנסה להסב את תשומת ליבי. לאחר מכן יצאנו מהבר אני והחברה למקום אחר, ושניהם פשוט באו אחריי. פשוט כל אחד הלך מצד אחר שלי. זה היה ערב מטורף. בסוף חיפפתי את אחד מהם (לא אגלה מי) ועם השני עליתי שיכורה עד כלות למוסטנג המפוארת שלו, ודהרנו בעליות ההר של לגונה ביץ׳ כמו מטורפים.
כל כך מתגעגעת לתקופה הזאת. כמו חלום קטן בתוך תיקיית הזכרונות שלי, שמזכירה לי ימים קסומים בתוך כל הכאוס.
שיר ברוח התקופה ההיא.
באחד הקליפים שלה (לא בנוכחי) מסתתר אוסטין.
תהנו❤️
