write or die

כשבא לי לשבת באיזה מרפסת של חברה רווקה בתל אביב

להדליק סיגריה

לרדת על בקבוק יין

ולשמוע ״המכשפות״ במין מלנכוליה קיומית.

בזחיחות והתנשאות מחקתי אחרי הלידה הקודמת שלי את כל קבוצות הסוכרת הריון המחרידות האלו.

עכשיו חוזרת לשם כמו כלבה על 4.

אני אשדר את מה שאני לא.

עכשיו מה שנשאר זה ספק..

בא לי הערות סקסיסטיות ברחוב!!!!!

סוף היום

חושך

אני בקופה בסופר נראת כמו שיט

תכף חודש שישי

ואתה בקופה לידי 

לא נראה ישראלי

פאק אני נוזלת 

קעקועים בכל מקום 

כל הצוואר 

אתה מסתכל 

וגם אני 

שילמת ויצאת לפניי 

התפללתי שתחכה לי ליד הדלת של האוטו שלי 

שתפחיד אותי 

שתביך אותי

שתשים לי יד על הצוואר 

שתתקרב ותנשום לי ליד האוזן

זה לא קרה 

נעלמת. וגם אני.

12 שנה עברו מאז שהבחורה האחרונה זיינה אותי. ושלא תבינו לא נכון, אין לי שום משיכה לבחורות, או לציצי ותחת. או רצון וחשק לגעת בבחורה.

אני אוהבת שמזיינים אותי

אני אוהבת גבריות, או לכל הפחות ״טומבוי״. יפות וגבריות.

או שגם לא חייב שיהיו יפות. 

לא הרבה יודעים שהייתי חלק.

חלק מהביצה המגעילה של הלסביאדה.

שחגגתי והזדיינתי בשירותים המיתולוגיים של ה״מינרווה״.

שהכרתי את כל המי ומי, והמי ומה, והלסביון העליון , והרכילויות והזיונים, והפלצנות והשיט!!!

ויום אחד זה נגמר לי. כאילו לא הייתי שם מעולם

אבל עכשיו זה קצת עולה לי מהאוב העניין. 

עושה לי בחילה

יוצא לי הרבה להכנס איתך למעלית. 

אתה קטן ממני בהרבה, אולי אפילו בעשור. 

אתה תמיד בוחן אותי, בחוצפה. חוצפה של ילד.

אני מסיטה את המבט כאילו לא רואה. 

אתה גבוה ממני ביותר מראש, וזה קצת מוזר שאתה פיזית גדול ממני אבל בגיל הרבה יותר קטן.

אתה לא גר בבניין אני יודעת. כנראה מבקר חבר.

מפעם לפעם אתה חוצפן יותר, בוחן יותר, מתקרב.

אני אוהבת לעשות עצמי נבוכה, כאילו מתעלמת.

קבעתי לצאת עם חברות באותו ערב, התלבשתי קצת חשוף, כשהשדיים הכבדים שלי מציצים מהחולצה והאיפור היה מושלם.

נכנסתי למעלית ולחצתי על קומת החניון.

המעלית נעצרה ב0 ואתה נכנסת. השפלתי מבט לריצפה.

לא לחצת על שום קומה, ירדת איתי לחניון. הייתי מבולבלת אבל שתקתי. 

נפתחה המעלית והחניון (כהרגלו) חושך כמעט מוחלט. 

יצאתי מהמעלית ואתה יצאת אחרי.

הייתי באמת מבולבלת והלב קצת דפק לי.

הסתובבתי אחורה בכדי להדליק את האור, וחסמת אותי. 

הרמתי את המבט והסתכלתי עליך, והתחלת לאט להצמיד אותי לקיר.

הבלבול , הפחד, הנשימות הכבוד שלי, הלב שדפק והאדישות שלך לחוסר אונים שלי, גרם לי לשלולית יפה ורטובה. 

התחלת להצמד אלי והרוק בקושי ירד לי בגרון. ראיתי איך אתה מתענג על זה, איך הפחד שלי מגביר אצלך את החיה.

התחלת לשחק לי עם האגודל בשפתיים. 

נכנעתי אליך.

השפתיים נפתחו והרוק נזל. ואני נזלתי בהתמסרות מלאה.

הנשימות שלי הפכו לתחנונים קטנים ומתחננים. ספק הנאה ספק סבל. 

באתי לנשק אותך והדפת אותי אחורה. סובבת לי את הצוואר והתחלת לשחק עם השפתיים שלך באוזן שלי.

היללות שלי הפכו כבדות ומתחננות. 

״כבר מזמן סימנתי אותך קטנטונת, את שייכת לי״ אמר בביטחון.

״נכון קטנה?״ שאל בחוסר סבלנות.

הנהנתי תוך כדי גניחות חסרות אונים. 

דינג דונג. פתאום נשמע הרעש של המעלית כאילו עומדת להיפתח. 

הוא סובב את המבט אחורה ואני חמקתי מבין הידיים שלו לפני שהמעלית נפתחה. 

רצתי לאוטו. עליתי. הנעתי. השכן יצא ונופף לי לשלום מהדלת של החניון. 

התחלתי נוסעת לאט לעבר היציאה של החניון.

וראיתי אותך דרך המראה, עומד בדלת החניון מסתכל עלי במבט חודר, נוסעת. 

או שאני חיה את חיי, או שאני חרמנית.

לא מצליחה לשלב בין שניהם.