שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

write or die

לפני 9 חודשים. 28 בינואר 2024 בשעה 21:48

פותחת את הוילון בלחיצת כפתור קטן שמזיז וילון ענק של חלון בגודל 4 מטר. אני בחולצה לבנה וארוכה שגנבתי לך אתמול כי היה לי קר בלילה, ותחתון שלם שחצי פלח תחת שלי בחוץ. מסתכלת מהחלון החוצה אל צוק מטורף שמשקיף לים.

הכל גדול בבית הזה, ואני מרגישה כל כך קטנה. אני הכי אוהבת להרגיש קטנה, זה נותן לי מקום לכל האנרגיה המטורפת שלי להישפך החוצה מבלי להרגיש מציפה או מגושמת.

אתה כבר לא בבית נסעת לכמה פגישות. אני מחליפה את החולצה בחלוק דק וכחלחל, ויוצאת מהחדר אל עבר המטבח המוקפד שלך, ומנסה לא להסתבך עם מכונת הקפה המתוחכמת שלך. הקפה מוכן, ואני צועדת כמו בעלת הארמון על בלטות שיש בלתי נגמרות שמקררות את רגלי. אני יוצאת למרפסת ומשקיפה על הבריכה מלמעלה. משב רוח חזק מגיע מהים ופותח לי מעט את החלוק, השד מציץ לי החוצה, אבל זה לא אכפת לי, אני ממשיכה ללגום מהקפה.

הפלאפון שלי מחובר אל המערכת שלך ואני שמה את radio by Lana Del Rey, רוקדת ומחליקה כמו בת 10 על המרצפות שיש עם הנעלי בית. פתאום השיר נספק ע״י צלצול הפלאפון שלי. אני עונה, מישהו מהצד השני מדבר. אני סוגרת את השיחה רצה לשים חצאית וחולצה. בדרך לדלת אני תופסת את המפתחות של האוטו שנמצאים על האי שבמטבח ורצה אל המכונית…

לפני 9 חודשים. 25 בינואר 2024 בשעה 17:39

קטנוניות וקנאית 

 

לפני 10 חודשים. 16 בינואר 2024 בשעה 22:46

But I can't help him, can't make him better
And I can't do nothing about his strange weather
'Cause you are unfixable
I can't break through your world
'Cause you live in shades of cool
Your heart is unbreakable

 

לפני 10 חודשים. 15 בינואר 2024 בשעה 22:26

ומה עושות החרדות בלילות?

לפני 10 חודשים. 14 בינואר 2024 בשעה 18:40

נפגשתי עם חברה טובה שלי. לא זוכרת איך התגלגלה השיחה אבל מפה לשם הגענו לזה שאמרה שהיא לא מצטערת על כלום בחייה. והיא עומדת מאחורי כל מעשה ומשפט שאמרה. אמרתי לה בחזרה שאין יום בחיי שאני לא אצטער לפחות פעם אחת על משהו שאמרתי או עשיתי. 

לפני 10 חודשים. 14 בינואר 2024 בשעה 9:45

אם חשבת שהשולטים כאן יאנסו אותך, תחשבי שוב.

האנסים האמיתיים כאן זה הנשלטים.

אונסים את המוח. 

לפני 10 חודשים. 12 בינואר 2024 בשעה 20:58

לפנק

לפני 10 חודשים. 11 בינואר 2024 בשעה 18:55

כשגרתי בארה״ב היה לי קשר עם חייל אמריקאי שגר ממני 5 שעות טיסה.

לימים העבירו אותו לקטאר וחצי שנה היינו בקשר משם. אחרי חצי שנה הוא חזר לביקור בארה״ב והחליט שהוא טס אלי במיוחד.

הוא סגר את הטיסה אלי ואת כל הבתי מלון שבועיים קודם, ובדיוק בשבועיים האלו הגיע בחור לאזור שהיה בניינו קליל והפך את עולמי.

הכל קרה כל כך מהר והרגשתי ששום דבר אחר לא מעניין אותי חוץ מהבחור החדש שהגיע לשכונה. הרגשתי מאוהבת.

סיפרתי לחייל את האמת ואת כל מה שמתרחש והוא בכל זאת התעקש להגיע.

החייל הגיע, עם מלא מתנות, ופלאפון חדש , והרגשתי נורא, הרגשתי מחויבת. היינו ביחד יומיים בבית מלון ושכבנו אבל הראש שלי היה מנותק. הרגשתי מחוללת.

סיפרתי לחברה שהייתה לי אז על המתרחש, והיא ענתה לי בנחרצות שאני לא חייבת, אני לא חייבת כלום לאף אחד, ומותר לי להגיד לא, מותר לי! 

חזרתי לחייל והסברתי לו שאני לא מסוגלת. הוא נורא התבאס ועשה מניפולציות, אבל עמדתי על שלי ואמרתי *לא*.

חזרתי הביתה עם מועקה, אבל תחושת השחרור הציפה אותי. 

עברו 9 שנים מאז, ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה שלמדתי בחיי להגיד *לא* גם אם לא נעים.

 

לפני 10 חודשים. 11 בינואר 2024 בשעה 12:50

עכשיו אני מוגנת

לפני 10 חודשים. 10 בינואר 2024 בשעה 13:09

לפעמים נדמה לי שאם אעצום עיניים ואשכב על הבטן אז הכאב הרגשי יעבור לי.