write or die

מכירים את זה שראיתם מישהו, ושבוע שלם אתם מנסים להיזכר מאיפה אתם מכירים אותו? 

אז שבוע ניסיתי להבין מאיפה התחושת התאהבות מוכרת לי. עליתי על זה. מגלשת מים!

אני כותבת כאן המון, כותבת בתוך הראש שלי, ואז כשמגיעה לדף הלבן הכל נכבה, כאילו המוח שלי אוסר עלי לנסח, לכתוב לשחרר את הסודות שלי. המוח שלי הוא כספת חכמה שמבצעת בעצמה ריסטארט בכל פעם שאני באה לפרוק משהו על הדף. 

אם ישבת אתמול במסעדת טפאו עם חבר על הבר, דברת אלי ושאלת אם יש מקום לידנו, ויש לך עיניים כחולות וקעקוע של עוגן בין העורף לצוואר. 

תן סימן חיים😉

עד העונג הבא!!! 

מחשבה שחלפה לי בראש.

איזה באסה למי שהוא מפורסם והוא בדסמי. 

כאילו תחשבו על זה. ואני לא מדברת על המפורסמים בחול כי שם הכל מותר ושם כסף קונה הכל, אבל בארץ בגלל שיש כזה טאבו על סקס ומפורסמים פה לא באמת עשירים בקנה מידה פסיכי אז אין אפשרות לעשות כל מה שבא לך.

איזה באסהההה לכם יואו!!!!!!!!

You do it to yourself, you do
And that's what really hurts
Is that you do it to yourself
Just you and no one else

טוב לי או רע לי?

כשאני נאטמת אין יוצא ואין נכנס.

אני לא מצליחה לעלות למוח כדי לחשוב

או לרדת ללב להרגיש.

אתה קורא לי ברבי. 

אני לא ברבי. אני רק לולה. 

לו הייתי שני עלים בסתיו
הייתי נושרת עליך עכשיו
ומוותרת על העץ
עשה בי כל מה שאתה חפץ.

כשהייתי קטנה מאוד אהבתי את השיר הזה.

היום אני מבינה למה.

פתאום זה לא מוצא חן בעיניי שהיה לך חיים לפני שהכרנו. 

שיער שחור חלק? רזה עם סיליקון? Really??

חשבון משותף? 

דיבור ברבים? אנחנו אוהבים בלה בלה, אנחנו עושים בלה בלה.

כמו הזוגות האלו שאומרים ״אנחנו בהריון״. אתם לא בהריון מתוקים, היא בהריון! 

10 שנים שאני צריכה להסריט לעצמי בראש את הסרט של מה היה כאן, הסרט שהוא בכלל לא שלי!!!!

העיקר הירכוני ברך של שנות ה40 והמלון בסגנון תאילנד. זיבי.