הגעתי להורים שלי עם הקטן, לראות את אחי הגדול שחזר לביקור קצר מברלין להזדהות עם המולדת.
כולם מתיישבים בסלון, אני אמא אבא אחי ואחותי.
ואז זה מתחיל…
אבא שלי מוציא ברושור גדול ויוקרתי, עם דף מנויילן מאחורה של חשבונית עם סכום הזוי.
אבא: אני מבקש בבקשה, במיוחד ממך לולה שלא תעשו פה פרצופים ועניינים. אני כבר שילמתי הכל והכל סודר.
כשאני מת אתם שורפים את הגופה שלי.
אני: מה?
אבא: שורפים את הגופה
אני: תגיד לי אתה התחרפנת סופית?
אבא: זה כבר סגור חבל על האנרגיות
אני: ואז מה?
אבא: ואז תקבלי את האפר שלי בצנצת
אני: ומה נראה לך? שאני אחזיק את הצנצת הקריפית הזאת ?
אבא: לא, תפזרי אותה.
אחותי: איפה?
אמא: אולי באיטליה הוא אוהב את איטליה
אני: אז סגרת לכולנו טיסה לאיטליה גם, בחשבונית הזאת?
אבא: שום איטליה, תפזרי אותי כאן בחוף פולג
אני: מה חוף פולג? לא מספיק העונש הזה, לפחות שניסע לאיטליה.
אחי: אני חושב שזה יופי של רעיון, ואני רוצה שתשרפו גם אותי.
אני: תגידו אתם מפגרים? כמה חוסר התחשבות?? ואם ארצה לעלות לקבר, להגיד שלום??? משהו????
אבא: את יכולה לשכוח מלדחוף אותי בארון קטן ומסריח בתוך האדמה שיאכלו אותי תולעים. לא רוצה את זה!
אני: למה אתה מענה אותי למה??? לא מספיק בחיים אתה כל הזמן מענה אותי, עכשיו גם במוות????
אחותי: 🤦🏼♀️
אני: ראיתי פעם אפשרות לשרוף גופה ולהפוך אותה לתכשיט או יהלום
אבא: פותח את הברושור. הנה יש כאן אופציה כזאת, אפילו אופציה להטיס את האפר לחלל.
אחי: יש לך את זה ביותר קרינג׳, להסתובב עם אבא על האצבע.
אני: לפחות שיצא לי מהשריפה הזאת משהו
אמא: שישרף למי אכפת
אני: טוב אין לי כח יותר למשפחה הזאת. אני הולכת. שלום.
