פותחת את הוילון בלחיצת כפתור קטן שמזיז וילון ענק של חלון בגודל 4 מטר. אני בחולצה לבנה וארוכה שגנבתי לך אתמול כי היה לי קר בלילה, ותחתון שלם שחצי פלח תחת שלי בחוץ. מסתכלת מהחלון החוצה אל צוק מטורף שמשקיף לים.
הכל גדול בבית הזה, ואני מרגישה כל כך קטנה. אני הכי אוהבת להרגיש קטנה, זה נותן לי מקום לכל האנרגיה המטורפת שלי להישפך החוצה מבלי להרגיש מציפה או מגושמת.
אתה כבר לא בבית נסעת לכמה פגישות. אני מחליפה את החולצה בחלוק דק וכחלחל, ויוצאת מהחדר אל עבר המטבח המוקפד שלך, ומנסה לא להסתבך עם מכונת הקפה המתוחכמת שלך. הקפה מוכן, ואני צועדת כמו בעלת הארמון על בלטות שיש בלתי נגמרות שמקררות את רגלי. אני יוצאת למרפסת ומשקיפה על הבריכה מלמעלה. משב רוח חזק מגיע מהים ופותח לי מעט את החלוק, השד מציץ לי החוצה, אבל זה לא אכפת לי, אני ממשיכה ללגום מהקפה.
הפלאפון שלי מחובר אל המערכת שלך ואני שמה את radio by Lana Del Rey, רוקדת ומחליקה כמו בת 10 על המרצפות שיש עם הנעלי בית. פתאום השיר נספק ע״י צלצול הפלאפון שלי. אני עונה, מישהו מהצד השני מדבר. אני סוגרת את השיחה רצה לשים חצאית וחולצה. בדרך לדלת אני תופסת את המפתחות של האוטו שנמצאים על האי שבמטבח ורצה אל המכונית…