לפני 3 שנים. 21 בדצמבר 2020 בשעה 6:51
לא ממש קשור לכאן אבל צריכה לפרוק
מרגישה בכלא, כלא של להיות אדם מבוגר.
כלא של לא להיות מסוגלת להיות אני כי מי שאני לא מתאים לנורמה.
אני לא אמורה להתחיל לרקוד ברחוב כשאני שומעת שיר.
אני לא אמורה לספר לאחר באמת מה נשמע כששואלים אותי
אני לא אמורה להיות חצי מהזמן בעולם אחר של חלומות ודימיונות
אני לא אמורה את כל המחשבות שלי בקול
כל שיחות החולין, כל הנוסחאות שצריך להשתמש בהן כשמדברים עם אנשים, כל הדברים הנורמליים שמדברים עליהם, כל התגובות הרגילות. אני כל כך לא שם, אני לא מבינה את זה, אני לא מבינה איך להתאים לעולם.
כשאני שמחה אני שמחה מידי, כשאני כועסת אני כועסת מידי הכל חזק מידי, גדול מידי.
