חיית הבר

אני עצבנית!

אין לי מושג למה אבל כל דבר בשבוע האחרון מקפיץ אותי.

הבנות, בעלי, העבודה.

אני בדרך כלל הבן אדם הכי שמח ופתאום כל הזמן בא לי לצעוק או לבכות.

לא יודעת איך לצאת מזה...

יש הרבה צעירים בסביבה שלי בעבודה לאחרונה.

בני 20-30 כאלה. אז מעבר לזה שהם היו בטוחים שאני הרבה יותר קרובה לגיל שלהם (גנים, כל הנשים במשפחה שלי נראות צעירות מהגיל שלהן), אני מקבלת תשומת לב מאוד מחמיאה מחלק מהגברים.

זה קצת עולה לי לראש :)

אני נהנית כשמסתכלים עלי. אני נהנית כשרוצים אותי.

הלך תנור האפיה.

בעלי התחיל לפרק כדי לבדוק מה קרה. לא הסתדר, הזמין חבר ושניהם שיחקו אצלינו שעות לנסות להבין מה התקלה.

לטענתם, הם מצאו את הבעיה וצריך לקנות מחר חלפים מתאימים.

שני הגברים/ילדים יצאו מרוצים.

אם אתם לא מצליחים לפתוח צנצנת, תעטפו את המכסה  בניילון נצמד ותנסו שוב. זה משפר את האחיזה במכסה.

אם מישהו מצליח לעבור את גיל ההתבגרות של הילדים שלו בלי שהשיער ילבין לגמרי אחכ, אני מקנאה.

הגדולה שלי רק נכנסת לגיל ההתבגרות והיא מתנהגת כמו אדם עם פיצול אישיות! שניה אחת מקסימה ומדהימה ועוזרת, שניה אחכ צורחת עלינו שאנחנו לא מבינים אותה ולמה אנחנו תמיד נגדה ועוד שניה עברה והיא בוכה שהיא מצטערת על ההתנהגות שלה.

וכל מה שנותר לנו, ההורים, לעשות זה לשבת המומים כי זה לא ממש ברור איך היא קפצה ממצב למצב.

היא ילדה מדהימה, חכמה, וכשרונית. בבית הספר היא מלאך והמורה משבחת את הבגרות שלה כל הזמן. רק בבית יוצא לפעמים שטן קטן.

כשיש ילד חולה בבית זה קשה.

כשיש גבר חולה בבית, אני רוצה לדפוק את הראש בקיר. הוא כזה אומלל ומסכן ולא מתפקד...

אין לי סבלנות אליו. ואני עוד עובדת מהבית אז אני תקועה עם היללות שלו כל היום וכשהוא לא מילל הוא חייב עכשיו לדבר איתי על משהו כשאני בדיוק באמצע ניתוח סטטיסטי דחוף.

בעבר כתבתי על אחי שסובל מדיכאון עמוק.

אז הוא פגש בחורה מדהימה לפני שנה, המצב הנפשי שלו השתפר משמעותית (זה אף פעם לא עובר אבל יש רמות) והם הודיעו שהם מתכננים להתחתן.

כולם רוצים להעלות את הביטחון העצמי.

שלנו, של הילדים.

רק אני חושבת שביטחון עצמי זה overrated?

מעולם לא פגשתי בן אדם עם ביטחון עצמי באופן מלא. כולנו מכירים את החולשות שלנו יותר טוב מהסביבה ואם מישהו נוגע בחולשות האלו, זה כואב לנו.

אז כמה אפשר להעלות את הביטחון העצמי באמת? והאם זה מה שיעשה אותנו מאושרים?

כל פעם שאני מדברת עם אנשים על הקשיים ונקודות החולשה שלי מנסים לומר לי, אל תדברי ככה, שלא ייפגע לך הביטחון העצמי.

החולשות שלי לא יעלמו אם אני לא אחשוב עליהן. הימנעות מקשיים לא תהפוך אותי למאושרת.

אני לא חושבת שאושר מתבסס על ביטחון עצמי. אני חושבת שאושר מתבסס על משמעות בחיים. התמודדות עם קשיים אישיים נותנת משמעות. עזרה לאחרים נותנת משמעות. להיות הורה נותן משמעות.

הקטנה התעוררה. אז גם אני התעוררתי. אין סיכוי להעיר את בעלי, צריך להפעיל אלימות כדי שהוא ייתעורר.

לא יודעת מה עבר עליה היום הקטנה שלי כבר גדולה, שנה הבאה כיתה א, ובדרך כלל לא מתעוררת. אבל היה משהו בגן, היא לא חייכה כרגיל כשאספתי אותה. לא הצלחתי להבין מה הטריד אותה.

הבעיה מתחילה כשהיא חוזרת לישון בלי בעיה. ואני לא.

תמיד היה קשה לי להירדם אז גם הלילה אני ערה.

ודווקא בלילה שאני צריכה לישון טוב כי מחר אני יוצאת עם חברות ושוב לא אשן בלילה.

מחפשת עבודה. אבל סדר העדיפות שלי הוא לא פיתוח קריירה. אני מחפשת משרה שתאפשר לי להיות עם הבנות כשהן מסיימות בית ספר.

אני לא מבינה למה קריירה חשובה למישהו. עוד 50 שנה אני לא אתחרט אם לא לקחתי תפקיד יוקרתי, אני כן אתחרט אם לא אראה את הבנות שלי גדלות.

והן גדלות כל כך מהר. רק אתמול הגדולה שלי היתה תינוקת קטנה ועכשיו היא בגיל ההתבגרות.

הקטנה עולה לכיתה א.

יש לי בנות מדהימות. כל אחת עם אופי כל כך שונה מהאחיות שלה. הן המשמעות לחיים שלי.