אני יודעת שכשחיפשתי זוגיות משהו בי רצה אדם שלא יהיה לי קל איתו.
אני יודעת שאם היה לי תמיד קל הייתי משתעממת.
אני יודעת שהוא אדם טוב וערכי.
אבל לפעמים חוסר היכולת שלו להבין את הרגשות של עצמו מוציא אותי מדעתי!
לפעמים אני צריכה להילחם בעצמי כדי לא להתנהג כאילו אני נמנעת מהכעס שלו ומנסה לרצות אותו.
לפעמים אני צריכה להילחם בעצמי ובהרגלים מהבית שגדלתי בו.
ולפעמים נמאס לי.
פשוט נמאס לי להיות זאת שתמיד נרגעת קודם והולכת לדבר איתו ולפתור את הבעיות ראשונה.
נמאס לי להיות זאת שדואגת שהבנות לא יתנהגו לא כמו שצריך כי התגובות שלו רכות מידי או קשות מידי וזה תמיד יוצר פיצוץ בינו לבנות.
לפעמים פשוט בא לי לעזוב הכל ולהעלם...
הדשא של השכן לא ירוק יותר. אני ארגע מתישהו. אנחנו נדבר נעשה סקס נהדר ונאהב אחד את השניה כמו שעשינו ב14 שנה האחרונות.
הוא יקריא סיפור לבנות, ישחק עם הגדולה בקטאן, יבנה משהו עם האמצעית או ירכיב פאזל עם הקטנה ואני אסתכל ואתאהב בו מחדש.
אבל עד אז...