זה לא קשור לכאן. פשוט אין לי איפה לפרוק. אני רועדת מעצבים.
לפני שנים הייתי בקורס קצינים. במסלול שהייתי בו הרוב היו מבתים מזרחיים או גדלו בסביבה עם רוב ממוצא מזרחי.
הם היו בוטים, חסרי טאקט ולחלוטין לא מנומסים. הסתדרתי איתם מעולה.
היו כמה בנות אשכנזיות אלטיסטיות כמוני בקורס. כל הקורס הן נגעלו מהבוטות של השאר.
ואז הגיע היום האחרון והן התחילו לריב אחת עם השניה (מילולית) באופן שהכניס להלם את הבנות האחרות. רמת הרעל שיצאה שם עברה כל סקלה. יש הבדל בין להיות מנומס ללהיות אדם טוב.
למה נזכרתי בזה?
יום העצמאות האחרון, ביישוב הקהילתי הנחמד ומנומס שלי הנוער השתולל עם בקבוקי קצף ליד האיזור של הילדים הקטנים.
ניגשתי אליהם, לקחתי מהם בקבוקים, כדי שישימו לב אלי, אמרתי להם שימצאו מקום אחר להשתולל ולרובם החזרתי את הבקבוק.
במקרה אחד, אחרי אזהרה ראשונה לקחתי את הבקבוק וזרקתי לפח.
היום בבוקר ניגש אלי השכן המאוד מנומס ומתורבת שלי והתלונן על למה לא פניתי להורים, כאילו זה משהו שאפשר לעשות באמצע השתוללות של נערים.
כי מסתבר שלשיטתו לקחת להם צעצוע זה מקביל ללפגוע בהם פיזית. הם פשוט כאלה רגישים וזה הרי אקט לא מנומס.
מבחינתו אני הייתי צריכה לקחת את הקטנות שלי למקום אחר כאילו הקצף לא היה יכול לפגוע בילדים אחרים, שמהם כנראה לא אמור להיות לי איכפת.
כולם בסביבה שלי מדברים על איך נכון ומנומס להתנהג אבל לחנך את הילדים לכבוד כלפי הסביבה שלהם זה מהם והלאה.
הנימוס יותר חשוב מהכל. באחד מהגנים היה ילד אומנה מרקע קשה שקילל באופן שלא רגילים לשמוע אצלינו.
ילדים אחרים חזרו על הקללות וההורים נכנסו לפאניקה ולחצו להעביר את הילד.
כאילו ילדים בגיל גן מבדילים בין קללות של קקי/פיפי לקללות כמו בן זונה, ביננו, הילדים חזרו על זה בבית כי הם כנראה ראו את התגובה של ההורים ורק רצו לעורר אותה שוב ולקבל תשומת לב..
מקרה אחר אצלינו ילדה בתיכון היתה חולה מאוד ויצאה מבית החולים בכסא גלגלים. נערים מהשכבה שלה עמדו לה בכוונה בדרך ולעגו לה על כסא הגלגלים.
זה בית הספר מאוד מתורבת שמאוד גאה שהרבה מהתלמידים שלו הולכים לשנת שירות אחרי בית הספר. אבל קל להתנדב עם מי שנראה לאותם נערים נחות מהם. בערך כמו להיות נחמד לכלב. זה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם. פחות קל להיות פשוט אדם שמכבד את האחר.
וואו, ממש הקאתי את כל המילים האלו. זה בסדר אם תתעלמו ממני.
