מיומנה של אמא

הרבה זמן לא חיכיתי לישבן חדש

מקווה שלא יאכזב 

זה רק אני ואתה

והמרחב שיש בינינו

מרחב חופשי עבורי לעשות ככל העולה על רוחי

זה רק אני ואתה

והתשוקה שבוערת בך כשאתה מסתכל עליי מלמטה

אני יושבת ולא מבחינה בך רק שומעת את הנשימות שלך הולמות בגופך

זה רק אני ואתה

והביטחון שאתה מרגיש בין ידיי

מאפשר לך להתמסר, לשחרר אחיזה, לעצום עיניים, להיקשר, בלי שאלות של למה ואיך

זה רק אני ואתה

והמגע שלי בך שעוטף את הגוף שלך בעונג ותאווה.

מסרב להיגיון ומשתוקק לכל גחמה שלי

זה רק אני ואתה

והדרך שאנחנו עוברים, אני אוחזת בידיך ומובילה אותך אל ממלכה חדשה

הממלכה שלי בה אני קובעת את החוקים ואתה מתמסר בגאווה. אתה הצבעת לי בקלפי, אתה המלכת אותי ואני הפכתי אותך שלי

זה רק אני ואתה

והשקט שיש בינינו

סערה שמתרחשת מבפנים

אינה צריכה לבעור מבחוץ

כי אתה יודע מה המקום של תחתיי

זה רק אני ואתה

והתמכרות שלך לריח שלי, לקול שלי,לגוף שלי

אתה שיכור ולא מיין אלא ממיצי גופי

ואני מכורה לידיים שלך עליי, ללשון שלך, לישבן שלך, לטיפות האהבה שאתה מתיז לכל עבר

זה רק אני ואתה

והשייכות שלך אליי שמכילה אותך לתוכי

משקיטה את הפחדים שלך

מכניסה אותך לסאב ספייס

אתה מרחף, רפוי, כחומר ביד היוצרת.

זה רק אני ואתה והאפטר קייר שלנו

אחרי שכאבת עבורי,אחרי שהשתמשתי בך

אני מחברת אותך למטען

שמחזיר אותך לאט לאט למציאות

הידיים שלי שעוטפות אותך ברכות וחמימות

הופכות אותך מפגיע וחשוף למוגן ובטוח.

זה רק אני ואתה

בינתיים זה רק אני.

מנוחת צהריים

נכון ליום י״ז ניסן תשפ״ד

עדיין לא נמצא צעצוע אנושי שיודע לעשות את העבודה עם הלשון 👅

שיש לי עם מה לשחק בלילה 

תודה לך על יום נפלא

שסבלת את הפקקים שהיו בדרך אליי

והכלת את החוסר סבלנות שלי היום

כלפיי החום

כלפיי הבת שלי

תודה ששיחקת איתה כל כך יפה

תודה שעזרת לי

תודה שעודדת אותה לעשות דברים שהיא לא עושה בדרך כלל

תודה שהלכנו לבריכה יחד והרגשתי למשך חמש דקות קצת חופש

תודה שהיית סבלני וקשוב כשהעצבים עלו כשהבת שלי

עשתה קקי בטיטול של הבריכה ונאלצתי להתמודד עם זה במקלחות

לא אטריח את הציבור בסיפור

תודה שהכנסת אותי מעט לעולמך וחלקת מחוכמתך

תודה שהבאת לי את המתנה הכי מדויקת לי

איך ידעת ?!

בובה צבעונית וחייכנית בדיוק כמו שאני אוהבת

שתשמח אותי כשאשכב לישון לבד במיטה. 

וצמיד עדין ויפה שמעטר את ידי.

תודה שאתה תומך ומקשיב לי ומייעץ כשצריך

לא האמנתי בכלל כמה יש לנו במשותף למרות כל הפערים בינינו.

זה לא מובן מאליו.

תודה על כל הזמן שאתה קורא אותי ומגיב לי באדיקות מתחילת הדרך. 

אין כמוך דקיקון

הבת שלי אוכלת לה פה אורז ועוף צהוב שדודה שלי הכינה לחג

לפחות היא יכולה להנות מקטניות בפסח

הצלחת שלי ריקה

בכלל אין לי צלחת

אני רעבה כי לא משנה כמה שטויות אכניס לפה

משום מה זה לא ישביע את הרעב שלי

אז אנחנו תכף נצא לסופר השכונתי בתקווה שאמצא משהו לאכול

אני שוקלת אם להתפשר על בדץ העדה החרדית ולאכול כשרות

של איגוד הרבנים לפסח.

למרות שסיכוי גבוה שגם את זה לא יהיה בסופר השכונתי.

כן,אני שומעת את המחשבות שלי וצוחקת בלב.

כי אני יודעת שזה לא באמת משנה להשם.

אבל זה בראש שלי.

אני זוכרת כל שנה את השיעור של הרב על הכשרויות לפסח

ואני לא מסוגלת להכניס את זה לפה. 

אתמול אצל המשפחה לא אכלתי כלום חוץ מהברכות

ושתיתי ארבע כוסות יין אז הייתי בראש טוב אבל מתפקד כמובן

והמחשוף שלי היה נדיב מבעד לשמלה הלבנה מה שמשך את תשומת הלב של בני דודים שלי החתיכים.

חייבת לומר שזה חרמן אותי מאוד והתחלתי לפנטז

ולא ממש אכפת לי מה תגידו כי אם הייתם רואים אותם

הייתם מבינים בדיוק למה  

חוץ מזה העוגה שלי יצאה ממש טעימה,לפחות אותה אכלתי 

אולי אכין אותה שוב למרות שאין לי אורחים 

מזל שאף אחד לא שם לב שלא אכלתי כלום כי ישבתי

בקצה השני של השולחן.

במיוחד דודה שלי שתמיד רוצה שאטעם מהכל בגלל שאני מבשלת פצצה. 

היה ערב מאוד מלא אתגרים שאין לי את מי לשתף

בכלל לא בטוחה שכדאי.

כתבתי פוסט בצהריים אבל הוא בטיוטה

עדיין לא החלטתי אם הוא מתאים לפה בכלל

הכשרתי את הסכום לפסח

השכבה הראשונה של העוגה כבר מוכנה

עכשיו יצאנו לשרוף חמץ

וגם סיגריה

אפילו הטבק הסתנן למחשוף

בדיוק בשביל זה אני צריכה צעצוע שיודע לגלגל כמו שצריך 😈 

כבר כמה ימים הנורה בשירוקלחת שרופה. אני מתקלחת ביום ובערב

מקלחת את הבת שלי בעזרת הפנס של הטלפון.

אני לא יודעת אם זה דרך של השם להזכיר לי ״גם את זה את צריכה לעשות לבד״ ״את צריכה לבקש מבעל הדירה את הפרטים של הנורה״ ״תפסיקי לדחות כבר, לא יהיה פה גבר בקרוב!״

אני לא באמת חושבת שזה ״תפקיד״ של גבר. גםב נישואים שלי דאגתי להכל. פשוט הייתי שמחה שיהיו דברים שאני לא אחראית עליהם, שאני לא צריכה לדאוג לגביהם. זה היה מקל עליי מאוד, כל זה מצטרף לעובדה שהיום היה לי עמוס בסידורים, השכבתי אותה מאוחר והגעתי לסיגריה של סוף יום עם הלשון בחוץ.

זה מבאס אותי כי זה הזמן שלי לעצמי.

הגיע לי היום זמן לעצמי שווה יותר.

באמת שהשתדלתי להספיק כמה שיותר אבל בסופו של יום הכוחות שלי מוגבלים וטרם הספקתי להכין את האוכל שתיכננתי למחר.

נמאס ליש בימים האחרונים אני רק מתלוננת על כמה שקשה לי.

אני מרגישה עצבות בתוכי, למרות כל ההספקים אני לא מרגישה סיפוק. אין לי עם מי לחלוק את זה. אין לי את מי לשתף. אני מרגישה שכבר הרבה זמן לא התרגשתי ממישהו. באיזה שהוא מקום הפכתי אדישה.

אפשר להאשים אותי ?

אני מרגישה שאני מאבדת את התקווה למצוא את שחשקה נפשי. לא מצליחה למצוא מישהו שרוצה ומוכן לקשר שאני רוצה וזקוקה לו. אבל מעל הכל אני לא מצליחה למצוא מישהו שאחכה לסוף היום כדי לדבר איתו. לשתף אותו בחיי ולשמוע על היום שהיה לו. שאתרגש למשמע קולי, שלי בי יפים כשאראה את שמו על צג הטלפון. מצפה להרגיש תחושה של חמימות פנימית.

אני שמה לב יותר ויותר שאנשים תקועים בתוך עצמם. מעדיפים להתכתב מאשר לנהל קשר טלפוני. בוחרים בשיחת וידאו במקום פגישה פנים מול פנים. אני כל כך לא כזאת שלפעמים אני מרגישה כל כך לא שייכת לעולם הזה.מחקתי מזמן את  כל האפליקציות היכרויות. הרגשתי שכולם שם מזויפים, מעלים תמונות של דוגמנים במקום פשוט לחייך. אני אוהבת פשטות, חיוך, עיניים טובות. אנשים לא כנים עם עצמם אז את מצפה שיהיו כנים איתך ?!

אני רוצה חבר אמיתי, ממשי,שאוכל להריח, לחוש, לגעת.

אולי אני בעצבות כי הגיע חג הפסח. חג שבו מרגישים במיוחד את המשפחתיות,

בסופו של יום החגים מדגישים לי את החוסר. ההורים שלי זוג, דודים שלי, אחי הגדול ואשתו, אפילו הבני דודים בזוג.

אני מרגישה כמו חיה זרה שאין לה מקום בתיבת נוח. כי אין לה בן לוויה, איך היא תתרבה ותעמיד צאצאים ?! היא מיותרת.

כשיש לי סבלנות. לנסות להכיר אני נתקלת בכל כך הרבה חוסר כנות, פחד ממחויבות, חוסר פניות רגשית.

נמאס לי שגברים הפסיקו להשקיע. לשאול ולהתעניין בך. להכיר באמת. להיפתח. זה כל כך נעים. זה כל כך יפה. מרגש. במקום זה הם רוצים להיפגש בבית או באוטו.

אני כל כך לא שם שאני מעדיפה להגיב בנימוס ולהתרחק.

אני מדויקת עם עצמי אבל נתקלת בלא סגורים על עצמם.

מרגישה שאני לא שייכת לדור הזה לפעמים.

משתוקקת להרגיש צמרמורת בגוף

דגדוג בבטן

סומק בלחיים

צחוק בשפתיים

כימיה

חיבור פשוט.

בינתיים הנורה בשירותים מסמנת לי שהגיע הזמן להשלים עם המציאות.

אף אחד לא יעשה את זה במקומך.

*בבקשה אל תגיבו לי בתגובות. איך את לא מוצאת וכמה שמגיע לך וכו וכו. גם זה כבר מרגיש לי מזויף.

אני אתחיל מהסוף שממש רציתי להגיע היום למסיבה

נסעתי למרכז לבקר את אחי, אשתו והתינוקת המתוקה שלהם

היה לי ממש כיף איתם

מהבית ארגנתי לי כבר תיק עם בגדים ונעליים למסיבה

אבל הגרוש שלי כל כך חסר אחריות

שזה לא משהו שמפתיע אותי בכלל

אבל כל פעם מתגלים צדדים חדשים של חוסר לקיחת אחריות

אז הייתי צריכה לקחת את ביתי הביתה

ברוך השם הגענו בשלום

אני מנסה לקבל באהבה ובשמחה את התפקיד שלי

וגם לפעמים בהכנעה

אבל אני מרגישה שלא חייתי מספיק

חזרתי בתשובה בגיל 16 תמיד הייתי ילדה טובה

לא הספקתי לצאת,לבלות ,להתאהב 

אפילו לא התנשקתי עם אף אחד

כל השנים האלה עד עכשיו הייתי חסומה לכל הנאות העולם הזה

השקעתי כל כך הרבה מאמצים בעולם הרוחני שלי

שכחתי את הנפש הבהמית שלי

לכן עכשיו אני מרגישה כל כך הרבה חוסר

בא לי לעוף ולקרוע את העולם

ולהנות מכל חיי העולם הזה עד שזה יצא לי מכל החורים 

לשתות, לעשן, להזדיין, לאהוב, לטייל, לחיות

להרגיש חיות ממקור אחר

יותר בהמי

יותר נמוך

יותר אמיתי

אבל אני אמא ויש לי אחריות עצומה על הכתפיים

ואני מגדלת אותה לבד

ואני מודה על כל רגע שיש לי איתה

אבל לפעמים בא לי את עצמי. לבד. פשוט לעשות מה שבא לי. 

לצאת מתי שבא לי. בלי לתכנן כל דבר מראש. 

יש לי הרבה רגשות אשם על המחשבות האלה

אבל אני מנחמת את עצמי ויודעת שאני רק בן אדם.

בשר ודם.

כמו כיוון, לפעמים אני אנוכית וחושבת רק על עצמי.

אבל אני לעולם לא נותנת לזה להשפיע עליי יותר מידי. 

מנסה לקבל את המציאות שלי כמו שהיא

זה קשה לי מאוד 

אבל בסוף שהגעתי הביתה, השכבתי אותה לישון

וראיתי על הפנים שלה שהיא התגעגעה אליי 

נתתי לה נשיקה והרגשתי שיש סיבה לכל דבר. 

עכשיו אני אעשה לי כוסית להרמת המצב רוח

זה השריפה של השמש בציצים שלי

טעון שיפור

אני במקום האהוב עליי

כל השאר בכלל לא משנה

התגעגעתי כל כך לרגע שאוכל לשכב בחוף

בלי דאגות (כמעט)

פשוט להקשיב לגלים רוחשים

לרוח שנושבת בשיער

להרגיש קצת חופש מכל הטירוף של היום יום

זה לא מובן מאליו

כשאני שבת בלי הבת שלי

אני לא מתכננת כלום.