לאנשים מטבעם יש ציפיות.
קשה מאוד לאדם להגיע בלי ציפיות לקשר.
אנחנו מצפים שיקשיבו לנו. אנחנו מצפים שיחשבו עלינו. אנחנו מצפים שיכילו אותנו. כל קשר ומה שהוא מביא איתו. להשקפתי נשלט/ת צריך להגיע לקשר עם שולט/ת עם כמה שפחות ציפיות.
איני מדברת על הציפיות שעומדות בהתחייבות של כל שולט/ת עם הנשלט/ת.
דבר ראשון שעומד בבסיסו של הקשר הוא שמירה על הגבולות של הנשלט.
בשלב תיאום הציפיות יש לפרט ולהסכים על כל הגבולות.
יש להבין את הגבולות בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. שולטת יכולה להימנע מקשר עם נשלט בעל גבולות מסוימים. בדרך כלל שאינם עולים בקנה אחד עם הרצונות והתשוקות שלה. אך ברגע שהיא בוחרת בו היא מחויבת ללא שום סייג לשמור על הגבולות שלו. זו הדרך היחידה להבטיח שהנשלט מסכים לנעשה וברגע שהוא מפסיק להסכים הסשן נפסק. מיידית. על ידי שימוש במילת ביטחון או לחילופין רמזור.
זהו ההבדל בין הסכמה לאי הסכמה.
דבר שני שהשולטת מחויבת אליו כלפיי הנשלט הוא בטיחות. אני לעולם לא אשתמש בכלים שלא ניסיתי בעצמי. אני לא אבצע פרקטיקות שאיני יודעת מה הסכנות הכרוכות בהן ישר והפוך. אני חושבת שכל אלו מצריכות למידה מעמיקה וניסיון. יש פרקטיקות רבות בבדסמ שדורשות מיומנות על מנת להגיע לביטחון מלא. הניסיון מגיע עם הזמן. אך חשוב שיהיה מורה דרך שיכול להדריך ולייעץ בזמן אמת במיוחד באימפקט,קאטינג,מחטים,שיבארי,CBT.
הבטיחות היא הדרך היחידה לגרום לנשלט לסמוך על השולטת בעיניים עצומות. פגיעה בנשלט הן בפן הפיזי והן בפן המנטאלי הוא כישלון של הצד השולט. זהו קו התפר הדק שעומד בין בדס״מ להתעללות.
הסעיף האחרון שנכנס בעקרונות הוא מוטיב השפיות. על השולטת לוודא עד כמה שאפשר שהנשלט לא נמצא במצב נפשי מעורער. לכן היא צריכה להכיר אותו כמה שאפשר. שהוא אינו נתון ללחץ חברתי או נמצא תחת מניפולציות אחרות. ההסכמה חייבת להינתן באופן מודע ומלא ללא השפעה של חומרים משני תודעה. זאת כדי להבטיח שמירה על שיקול הדעת של הנשלט לפני ביצוע סשן כזה או אחר.
כל אלו צריכים להיות מדוברים ומוסכמים על שני הצדדים בשלב תיאום הציפיות.
מעבר לכך אני מאמינה שנשלט צריך להגיע לקשר עם כמה שפחות ציפיות. הציפייה צריכה להתחלף בהתמסרות,בכניעה,בצייתנות. כל רצונותיו ותשוקותיו צריכים להיות לעשות רצון השולטת. רק כך באמת ניתן להתחיל ולשחרר את השליטה בחייו. על ידי ההסתכלות הזו הנשלט יעריך כל עונג, כל סיפוק, כל יחס, כל דרישה שיקבל מהשולטת. הגישה הזו מאפשרת להיכנסל סאב ספייס בצורה יותר קלה ותכופה. היא מאפשרת להיררכיה להישמר. הקשר לא נשען על אינטרסים אישיים.
כל האמור לעיל ממש לא סותר את ההדדיות שצריכה להיות בקשר. בין הנשלט לשולטת ולהפך. עליה כתבתי בפוסט הקודם, אך היא ממקדת את הפוקוס בשחרור השליטה, בחופש האמיתי, בהערצה וביכולת הספיגה של הנשלט אל מול השולטת.
אני אתן דוגמא אישית כדי להסביר את דבריי. לפני כמה שבועות יצאתי עם נשלט חדש למועדון. במשך כל הערב הוא לא הפסיק לשאול אותי ״מתי את מסשנת אותי״ ״מתי את משתמשת בי״. הגישה הזו ממש הורידה לי את החשק לרצפה. אמרתי לו שהוא פה כדי לשרת אותי. אם אני רוצה שיעמוד בפינה כל הערב ויגלגל לי סיגריה או יחזיק לי את השתייה, ישמש שולחן או כיסא. זה מה שהוא יעשה.
משם הסיפוק שלו צריך להגיע לעשות רצוני, לשרת,לספק,לרצות.
איני תמימה אני יודעת שזה לא דבר קל וזה צריך להגיע עם הניסיון והקשר עם השולטת. אך זו השאיפה שצריכה להיות.
אחרי המקרה הזה. ביום שני יצאתי עם נשלט אחר למועדון ואמרתי לו את זה מראש. שיגיע בלי ציפיות. איני יודעת מה יתחשק לי באותו ערב ומה תהיה האווירה במועדון. במקרה הזה היה ממש מפוצץ רוב הערב ולא היה אפשרות כמעט לסשןב בצורה חופשית. הוא היה סבלני כל הערב, התלווה אליי וציית לכל בקשה שלי. בזכות כך הוא זכה בסוף הלילה לסשן שעווה ואימפקט מוצלח.
ונסיים אולי בדוגמא לא קשורה אבל משקפת בצורה מאוד ברורה את הכוונה שלי. קטע של זאב ז׳בוטינסקי שמספר על יוסף טרומפלדור. האנלוגיה ברורה .
״ אולם אנו צריכים להקים דור, שלא יהיו לו אינטרסים ולא יהיו לו הרגלים. מטיל ברזל סתם. גמיש- אבל ברזל. מתכת, שאפשר לחשל ממנה כל מה שיש צורך בו בשביל המכונה הלאומית. חסר גלגל? – אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגלתנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך לירות? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה את הכל. אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שם: אני- האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, אינני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות…״
