מחושך לאור משנים כיוון

איך חיכיתי לגמר ליגת האלופות, דרבי של שתי הקבוצות ממדריד. משחק הכדורגל הכי גדול בשנה (שאין מונדיאל).

יום שבת - אני מתכונן לראות את המשחק, יש לי כיבוד ושתיה.

תשע וחצי, רבע שעה לפני המשחק היא נכנסת, "תתפשט ותבוא למיטה", "אבל יש ליגת האלופות". 

התגובה שלי מעצבנת אותה ואני רואה לפי המבט שלה שעשיתי טעות נוראה.

התוכנית שלה הייתה שאני אענג אותה קצת ואחר כך אחרי שהיא תלך לישון אני אוכל לראות את המשך המשחק, אבל התגובה שלי שינתה הכל. 

"תוך דקה אתה בלי בגדים על המיטה בחדר הקטן". זה רע, אני יודע שזה רע. תוכניות הגמר הולכות ומתרחקות. 

אני ממהר לחדר הקטן ומתפשט ממתין על ארבע, היא נכנסת ומצווה לעלות על המיטה. ידי נאזקות מאחורי גבי, רגלי מפוסקות ונקשרות לרגל המיטה, כיסוי הראש הכבד מונח על ראשי. אני לא יכול לראות כלום, שרשרת ברזל מקבעת את ראשי למיטה. "אין כדורגל היום" היא מודיעה, "אבל עכשיו החלטי שאני רוצה לראות את הגמר, אבל ברור לך שזה לא יהיה לבד, אתה תישאר פה ותחשוב על ההתגובות שלך ואני הולכת לראות כדורגל, יש לי שתיה וכיבוד"

היא מוסיפה מכה על ישבני ומעבירה את ידה על איברי הנעול. היא יוצאת וסוגרת את הדלת אחריה.

אחרי זמן מה אני שומע את דלת הכניסה נפתחת וקול גברי.

את הסיום אתם כבר יודעים 4:1 בהארכה לריאל ואצלי? הוא לפחות 4 ואני אפס וכנראה שהם עשו יותר משתי הארכות.