למרות שהוא הלך לישון מאוחר הוא מתעורר מוקדם בבוקר, אולי כוחו של הרגל. הוא מביט בה ישנה לצידו, שלווה. מקשיב לנשימותיה. הוא מעביר את ידיו לאורך גבה. הבגד שלגופה מתרומם וחושף את ישבנה. הוא מלטף אותו ברכות.
למרות שתחילת הסתיו כבר הוא מזיע קלות. הוא מגביר את המזגן. הוא נע לקצה המיטה עד שפניו מול ישבנה. הוא מסיט את התחתון ומנשק את הישבן המופלא הזה שמולו. רגליו כבר מחוץ למיטה אבל שפתיו נצמדות אליה. מנשקות כל צד, לשונו חוקרת את החריץ שלה. הוא רוצה לקבור את פניו בתוכו.
היא נשכבת על הצד והוא מתהפך. רגליו בראש המיטה ופניו מאחוריה. הוא מרגיש את האוויר הקר של המזגן על גבו החשוף. הוא יודע שגם הקור הזה לא יעצור אותו מלהיצמד אליה. הוא ימשוך את הרגע הקסום הזה ככל שיוכל.
הוא מקבע את פניו שוב צמוד לישבנה. מקשיב לנשימותיה. היא עדיין ישנה אבל הרגע הזה שווה את הכל מבחינתו. הערצתו לישבן הזה, לגוף הזה ואהבתו אליה שווים את הכל.