אין לזה תחליף בכל מערכת יחסים, במיוחד במערכות יחסים מיוחדות. אין כמו פתיחות אמיתית, לדבר על הכל. לשים את הכל על השולחן והכי חשוב לפתוח את הלב.
בתקופה האחרונה עמדתי בצומת הזאת. היו לנו המון המון שיחות על נושא מסויים. נושא שמאוד רגיש במערכת יחסים. הבנו שכל אחד רואה את העניין בדרך קצת שונה. היא אמרה לי איך היא רוצה שהדברים יתנהלו, לא כל כך רציתי שזה מה שיקרה.
התלבטתי מה לעשות, מצד אחד אני יודע שזה יפריע לי ואני עלול "לאכול את הלב" ומצד שני לא רציתי לבאס אותה. מה עושים במצב הזה? יש בי המון רצון לתת וללכת לקראת אבל עדיין רוצה להרגיש שלם עם עצמי. בחרתי פשוט לפתוח את הלב ולהגיד מה אני מרגיש, הבטחתי לה שאני תמיד אדבר איתה על הכל ולא אשמור כלום בפנים. אז ישבנו בערב על כוס קפה, ואמרתי לה שאני לא אגיד לה מה לעשות, אני אמרתי לה מה אני מרגיש והשארתי את הבחירה בידיים שלה, למרות שהיא קצת התאכזבה היא אמרה לי שהבחירה שלה היא קודם כל הלב שלי והיא לא תעשה כלום שיגרום לי להרגיש לא טוב.
לי בהחלט ירדה אבן מהלב.