הזדמנות

אולי רק שוקו.

ספל חמים בין כפות הידיים,

שניהם-שלי,

עד שתחליט שהן שלך.

שנינו מול אותו שולחן,

והלב,,לראשונה, בלי הגנות.

אדים עולים,

ואיתם משהו נמס בי

בלי שתיגע.

אתה לא שואל , אתה מבחין,

בזווית המבט באיך אני נושמת,

בכמה מהר אני מרימה את הספל

כדי להתחמק משתיקה

שבה אתה קושר אותי בלי מילים.

השוקו מתקרר.

העור שלי מתכוון.

הכוס כמעט ריקה-

אבל אתה רק מתחיל.

עוד לא נגעת בי,

אבל אני כבר יודעת:

החום האמיתי

לא בא מהמשקה.

הוא בא מהיד שלא הושטת,

מהמשפט שלא נאמר,

מההבנה

שזו רק ההתחלה-

שלי.שלך.של משהו

שקושר בלי קשר,

ומשחרר רק שנכון.

אז מתי מפגש של שוקו אחד.