הזדמנות

אני מרגישה כמו בת שש־עשרה.

כבר אחרי מקלחת, אבל משתעשעת ברעיון להתקלח שוב, רק כדי למשוך עוד רגע של רעננות.

מול המראה אני מתלבטת — חצאית פרחונית או שמלה קצרה? סנדלים או כפכפים?

התשובה תמיד אחת: אני הכי יפה כשנוח לי, אבל גם קצת שובבה.

אני אוספת את השיער לצמה, מפזרת, מנסה שוב.

עוד מעט מפגש, והלב כבר מקדים אותי בצעדים קטנים ומהירים.

החיוך בורח לי לפנים בלי שליטה, והסומק… הסומק לא מתחשב בגיל.

כמעט ארבעים, ועדיין מסמיקה כמו נערה — וזה מצחיק אותי, אבל גם ממלא חמימות.

אני נשכבת על המיטה, נכנעת לרגע, נותנת לדמיון לשחק.

מה אם החצאית היא רק התחלה?

מה אם השמלה מסתירה עוד הפתעות?

נשימה אחר נשימה, הרגשה נעימה מתפשטת בי, והגוף כולו זוכר איך זה להתרגש באמת — לשחק, להפתיע, ולהיות במרכז תשומת הלב, אפילו לרגע קטן.

ואולי… אני באמת מחכה להיות שם?