לאחר המסיבה, המוזיקה של שנות התשעים עוד דופקת בראשי.
אני עם חצאית שחורה, גופיית נצנצים כסופה, שתי צמות קופצות עם כל תנועה.
האולם החשוך, האורות הצבעוניים, הצלילים שהחלו להחליק על העור כמו רטט עדין – כל זה עדיין חי בזיכרון שלי.
גופים זזים סביבי, מותניים מתעקלים, ידיים מחליקות, כתף נוגעת בכתף, אצבעות נוגעות לרגע על גב זר, עור חם מתנגש קלות בעור קריר, נשימות קצרות נרקמות זו בזו.
כל צעד, כל תנועה, חוזרים אלי בזיכרון, ואני חשה את הקצב והחום כאילו זה קורה עכשיו.
מולי זוג.
היא מתמסרת לו, מסתובבת סביב גופו, חצאית קצרצרה עולה ויורדת עם כל סיבוב.
ידו אוחזת בישבנה חזק, מקרבת ומכוונת,
הוא מתקרב אל פניה, עיניו שורקות שקט, שפתיו מחפשות נשיקה.
היא מצחקקת, שפתיה נפתחות, מתקרבות אליו —
נשיקה קצרה, רטט של עור מול עור, עוד אחת, ושוב נבלעות בתוך הקצב.
אני זוכרת איך הם נעלמו בתוך התנועה, כאילו אף אחד אחר לא קיים.
ואז, בדמיון שלי, אתה מופיע.
כף ידך על מותניי, לוחצת קלות,
גופי נצמד אליך, כל מגע מחמם אותי מבפנים.
אתה מקרב ומשחרר, אני חוזרת אליך,
המרחק בינינו משתנה עם כל סיבוב, כל סיבוב משנה
את הקצב, את המגע, את הנשימה.
המבט שלך נעול עלי, עיניך קוראות כל תנועה,
ידיך מחליקות על עורפי, עוצרות על שערי, נוגעות בגב
כל נגיעה מדויקת, כל מגע מעורר אותי מחדש .
המוזיקה ממשיכה לזרום בזיכרון שלי, ואני מחייכת,
חשה שוב את הרגעים, את התחושה של הרחבה.
חברתי נוגעת בכתפי, לוחשת: "הכל בסדר?"
אני מחייכת אליה.
אחרי הכל… הכל בסדר.
"כן… אני כאן, רוקדת איתך."
רגע אחד ארוך, נשימה אחת – קסם שנשאר בדימיון.