הזדמנות

מסע פנימי מתחיל בעיניים עצומות,

בפחד הקטן שבבטן,

בשאלה אם אפשר לשחרר,

ולסמוך על החבל, על היד, על הרגע.

בכל מגע נפתח שער,

כאב מלמד אותי לנשום עמוק,

עונג מזכיר לי שאני חיה,

והגבול – הוא הדרך שלי לדעת מי אני.

יש רגעים של חושך,

שבהם אני נוגעת בפצע ישן,

ויש רגעים של אור,

שבהם הגוף הופך למקדש פתוח.

המסע לא החוצה אלא פנימה,

ללמוד להתמסר,

לגלות מה חזק בי,

ואיך רוך ועדינות יכולים לגדול מתוך שליטה.

בסוף, אני חוזרת לעצמי,

עור רועד, לב שקט,

ויודעת –

שהמסע פנימה הוא גם הדרך הכי קדושה החוצה.