הזדמנות

המילים מתעקשות לשתוק.

אני רודפת אחריהן,

מבקשת מהן להיות שלי,

אך הן מתפזרות, נמסות,

בורחות אל בין הסדקים.

הדף מולי – לבן,

לבבי – מלא רצון.

תשוקה לכתוב, לגעת,

אך השפה נסוגה, מתחמקת.

ואולי –

עליי לשחרר,

להניח למילים ליפול

שבורות, מבולבלות, לא שלמות.

מתוך הבלגן יוולד ניצן.

מתוך השקט תבוא המילה.