הזדמנות

היא הייתה לגמרי עצמה.

חופשייה מדי בשביל פחד,

רגישה מדי בשביל אדישות.

יפה, נושמת אור וחושך יחד,

נוגעת, נזהרת, מתמסרת.

היא חלפה לידי כמו זיכרון ישן

שחוזר פתאום בניחוח מוכר,

והזמן עצר.

המבט שלנו נפגש —

ולא היה צורך במילים.

הרגשתי אותה.

הרגשתי אותי.

זו הייתי אני,

כל הזמן.

היא הייתה לגמרי עצמה.

וכמה מאיתנו

יכולים באמת להגיד את זה?