הזדמנות

דמיינו את הלב

כדלת עץ ישנה.

לא דופקים עליה.

דורשים ממנה שקט.

היא נפתחת

רק למי שיודע לחכות.

יש ידיים

שפגעו.

יש קרבה

שלמדה להיות מסוכנת.

אז הלב נועל,

מותח בריח,

עומד זקוף.

אבל גם דלת סגורה

מרגישה

את המשקל

של מי שנשען עליה

בדיוק הנכון.

פתיחה

אינה כניעה.

היא בחירה.

סדק קטן

שבו שליטה ופחד

נושמים יחד.

להכניס אור

בזהירות.

לבדוק גבול.

להרגיש דופק

מאיץ

ועדיין בטוח.

לפעמים

האתגר האמיתי

מחכה בצד השני

של הדרישה,

של השקט,

של היד שיודעת

מתי לגעת

ומתי לעצור.

להשאיר את הדלת

קצת פתוחה

זה להסכים

להיות מוחזקת

ולא להישבר.

והדלת נשארת פתוחה

רק כל עוד

זה מרגיש נכון.