הזדמנות

אני מכירה ילדה קטנה

לפעמים היא יושבת בשקט
מול הדף

הרגליים שלה קצת מתנדנדות
כמו ילדה על כיסא גבוה

היא לא תמיד יודעת
מה להגיד

אז היא לוקחת מילה
ועוד מילה

מסדרת אותן לאט

כאילו הן בובות קטנות
שהיא מניחה בשורה

ומספרת דרכן
משהו מהלב שלה

ורק אז
אחרי שהכול נרגע קצת

מופיע החיוך הזה

קטן
טיפשי קצת

כזה שנשאר עוד רגע

גם אחרי שהדף
שותק שוב