שייכות היא מילה גדולה
אולי גדולה מדי
פעם חשבתי ששייכות נוצרת ברגע
במבט
במתח שבין יד לצוואר
באותה תחושה נדירה שמישהו מצליח לגעת במקום פנימי שאף אחד אחר לא הגיע אליו
ונתתי לזה שם
שייכות
הוא נתן
אבל היום אני מבינה שלא כל קשר שיש בו כוח הוא קשר בדס״מי
ולא כל אינטימיות היא החזקה אמיתית
לפעמים אנחנו פוגשות מישהו ברגע מדויק בחיים שלנו
רגע שבו אנחנו עייפות מלהחזיק הכול לבד
והוא אומר את המילים הנכונות, נוגע במקומות הרגישים יוצר תחושה של קרבה, של היררכיה של מקום
ואנחנו רוצות להאמין
רוצות לחשוב שהתחושה הזאת היא בית
שהרוך הוא יציב
שהנוכחות תישאר גם אחרי שהרגע יחלוף
אבל שייכות אמיתית לא נמדדת ברגעים חזקים
היא נמדדת בהתמדה
באחריות
ביכולת להחזיק אדם גם מחוץ לפנטזיה
גם בימים רגילים
גם כשאין מתח באוויר
והבנתי משהו כואב
אני לא באמת הייתי שייכת
הייתי קשורה לרגע מסוים
לתחושה שהוא נתן לי להרגיש
לאפשרות שמישהו סוף סוף רואה אותי
וזה לא אותו הדבר
כי שייכות היא לא מילה שאומרים בלהט
היא לא תפקיד
לא סימון
לא קולר
היא מקום בטוח שנבנה לאט
בעקביות
ברוך
באחריות
היא הרגשה
שלא הייתה
והלב שלי כנראה רצה להאמין בזה
עוד לפני שזה באמת היה שם
תודה על רגע מדויק
בחיים שלי
❤️