התחלה

שתי צמות לראשה. היא מחכה.

לו. בשקט. שיבוא.

היא בוחרת שמלה.

אחת שלא עולה עליה.

אז אחרת.

ורודה, עם פפיון ועוד קצת צבעים.

והיא מחייכת לעצמה.

בראש שלה

היא כבר איתו.

מרגישה את הידיים שלו אוחזות בה,

את הכאב שנמתח לאט בתוך הגוף,

את הלחישה שלה שדי,

ואת השתיקה שלו שמבקשת ממנה עוד קצת.

עוד רגע. עוד נשימה.

והיא שם,

כאובה, רטובה, דרוכה תחת המגע שלו

גם כשיש ביניהם עדיין רק מרחק.

והיא מחכה.