תאוות בהתהוות.

מחזיקה אותי, ביד עדינה.

את הביצים שלי.

מבטך עמוק בתוך עיניי.

את בודקת אותי,

אני יודע.

היד שמתהדקת,

הכאב שגובר.

אבל אני ללא נוע.

לא מסגיר.

סופג ושותק.

את מהדקת עוד ועוד.

את רואה את הכאב בעיניי.

אני כבר שואל את עצמי.

האם ביצה יכולה להתפוצץ.

את מחייכת. 

כאילו קראת מחשבותיי.

הציפורנית נעוצות בי חזק.

כאילו חודרות את העור.

מרגיש שאני לא יכול יותר

והינה את משחררת.

אני נושם לרווחה ואז בשניה הזאת בדיוק.

את תופסת בכל הכוח בבת אחת.

אני קופץ מתקפל

את צוחקת בקולות ניצחון

ומוסיפה נשיקה שמצדיקה לי הכל.